"אותי לא עוזבים״.
כך אמר שימי, הגרוש של עלמה, כשהיא אזרה אומץ וביקשה להתגרש.
הוא איים שאם תעזוב אותו, הוא יחריב את חייה.
שהוא יוודא שהיא תאבד הכול, וירדוף אותה עד שאחד מהם ימות.
אמר – ועשה.

הוא החל להתנהג באלימות קשה נגדה ונגד הבנות.
כחולה נפש שאובחן בעברו, האלימות שפרצה ממנו אילצה את עלמה והבנות להמלט למקלט לנשים מוכות.
שימי הוגדר ברמת מסוכנות גבוהה ביותר.

להתגרש מפסיכופת זה קשה. אבל להתגרש מפסיכופת שהוא עורך דין, עם כסף וקשרים במערכת המושחתת של מדינת ישראל – זה גיהנום.
.
שימי בנה תוכנית חיסול מופרעת ומחושבת שקרא לה "תוכנית חמשת השלבים" – מחיקת והרס כל חייה של עלמה אם לא תחזור אליו. הוא התגאה שהוא פועל כמו "בדואי" – כלומר, אדם שנמצא מעל החוק.
לאורך שנים הינדס שימי את תודעת הבנות נגד אימן, עד שעיוות את מחשבתן ויצר ניכור הורי.

הרבה אנשים שואלים: איך יכול להיות שילדות מנתקות קשר עם אמא שאוהבת אותן?
זה לא קורה ביום אחד. זאת תוכנית. זו הנדסת תודעה סדיסטית שעובדת שלב אחרי שלב:
זה מתחיל בשפה. שימי הפסיק לקרוא לעלמה "אמא" ליד הבנות. קרא לה "עלמה" וכך קרע ממנה את התואר של החיבור הטבעי ביניהן.
זה המשיך במלכודות של שוחד בכסף והנאות.
בדיוק ברגע שבו הבנות היו צריכות לחזור לאמא, הוא היה מציע אטרקציה מפתה, כמו "ללכת למסעדה".
כשאמא התעקשה לקבל אותן אליה – היא סומנה כרעה שמקלקלת את הכיף.
ואז הגיע שכתוב האמת בהכפשות ושקרים חוזרים עד כדי שתילת "זיכרונות" מדומים אצל הבנות.
על המקלט שאליו ברחו מפניו, הוא סיפר ש״אמא פשוט הייתה ענייה ולא היה לה איפה לגור".
כך מבטלים פשע של אלימות, והופכים את הקורבן לאשמה.

כשהגיעה שנת 2020, המציאות הכאוטית והשקרים הפכו לנשק המושלם.
עלמה, אשת אמת, סירבה לשתף פעולה עם הונאת המסכות וההפחדה.
שימי זיהה את ההזדמנות ואמר לבנות: "אמא השתגעה. אמא מסוכנת לכן".
והוא לא פעל לבד. בחסות ההפחדה והשקרים, הוא יצר קואליציה שטנית:
עם המורים, עם החברות, ואפילו עם אמא ואחים של עלמה.
טפל עליה את שיגעונו שלו ושכנע את כולם שהיא לא שפויה ומסוכנת לבנותיה.

הילדות שמעו מכל עבר שאמא שלהן היא חולת נפש ומסוכנת.
ההסתה עבדה.
בפגישה האחרונה בין עלמה ובנותיה, הבנות דקלמו: "ככה זה עכשיו. ככה אנחנו בוחרות, עדיף שלא נפגש".

כדי לוודא שהשקר לא ייסדק, שימי בנה חומה בצורה: הטלפונים נחסמו. הוצאו צווי הרחקה.
עלמה נעצרה שוב ושוב כשניסתה ליצור קשר.
לבנות הוא אמר: "אמא ויתרה עליכן".
כששלחה להן מתנות ומכתבים – הוא זרק אותם לפח.
על כל השליחים ששלחה איים שיפתח להם תיק במשטרה ויתבע אותם.
כך סיכל כל ניסיון לחידוש קשר.
למראית עין ניסה שימי ליזום הליך טיפולי לחידוש הקשר, אך לעלמה אמר: שיסכים לחדש את הקשר שלה עם הבנות – רק אם תקיים איתו יחסי מין. סחיטה מינית שנהג להפעיל פעמים רבות.
. כשסרבה – אמר לבנות שאמא לא מעוניינת בטיפול וויתרה על הקשר איתן.

איפה היו בתי המשפט, הרווחה, המשטרה? הם שיתפו איתו פעולה.
השופט, החליף קריצות עם שימי כשנכנס לאולם,
במהלך הדיון קרא לעלמה להתקרב אל הדוכן, וסינן בשקט מחוץ לפרוטוקול:
"אם תמשיכי לכתוב את הפוסטים האלה שלך – אני אקבור אותך בכלא".

למחרת היה נסיון הדריסה הראשון.

כך ריסק את כל תחומי חייה:
הוא הגיש תביעות, גרם לעיקולים ולבסוף לקריסתה הכלכלית עד שהגיעה לפת לחם.
הוא השחיר את שמה כאמא, כבת, כאחות, כאישה וכמטפלת עד שאיבדה את כל מעגלי התמיכה שלה.
אימה ואחיה פעלו יחד אתו להוציא נגדה צו אשפוז כפוי. אפילו הם נפלו ברשת שקריו.

ניכור הורי זה לא סכסוך. זו התעלללות פסיכולוגית בילד על מנת שיתנתק מהורה שאהב.
היום, הבנות כבר מעל גיל 18 ואינן יודעות שהן חטופות כבר מעל 5 שנים.
הן חוו נטישה מדומה.
לימדו אותן לשנוא ולפחד מאמא שכל כך אהבו.
הן ממשיכות לדקלם את המשפטים שהטמיעו בהן: שאין להן צורך בקשר עם אמא.
והן לא מבינות למה.

עלמה זועקת את כאבה בקול שירה לבנותיה ומחכה שיתעוררו ויחזרו הביתה.
"בת קולי".